<h1>ארחות חיים הלכ' תפילת מנחה סימנים א'—ה'</h1>
<h2>דף כו.</h2>
דין תפלת המנחה. כתב הרמב"ן ז"ל מנחה מלשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול כדאמרינן למנח יומא והן מנחה גדולה ומנחה קטנה. תפלת המנחה זמנה בט' שעות ומחצה שבאות' שעה היה קרב תמיד של בין הערבים. ולפי שבערב פסח שחל להיות (בשבת) [בערב שבת] שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצ' אז"ל שהמתפלל אותה אחר זמן זה יצא וזו היא הנקראת מנחה גדולה וזמן המנחה עד שישאר מן היום שעה ורביע ולפי שאין אדם יכול לכוין את זה אז"ל שיתפלל אותה עד שתשקע החמה. ועל זה תמצא מחלוקת בין ר' יהודה ורבנן דרבנן אמרי תפלת המנחה עד הערב פי' עד צאת הכוכבים ור' יהודה אומר עד פלג המנחה ולא עד בכלל והוא כשעברו מן היום י"א שעות פחות רביע ופסק התלמוד ואמר [כז.] השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. פי' דעבד כרבנן והתפלל מנחה עד צאת הכוכבים עבד ודעבד כר' יהודה והתפלל ערבית מי"א שעות פחו' רביע ולמעלה עבד ובלבד שיקרא את שמא בעונתה. וכתב הרשב"א ז"ל ובלבד שלא יעשה פעם כר' יהודה ופעם כרבנן. וכתב הר' האיי גאון ז"ל שאם התפ' אדם פעם אחת כרב' בערב שוב אינו יכול להתפלל ערבית בפלג המנחה. וה"ה אם עשה פעם א' [כר'] יהודה. וכתב הרשב"א ז"ל ומינה אנן דנהגינן לצלויי של ערב עד דתתפני יומא ע"כ: ואסור להתחיל להסתפר סמוך למנחה עד שיתפלל. וכן אסור ליכנס למרחץ ולבורסקי ולאכול ולדון ואם התחילו אין מפסיקין אלא גומרין ויתפללו ובלבד שיהיה שהות ביום לגמור קודם שיעבור זמן מנחה. ולענין תספורת שלנו לפי דעת רוב המפרשים ז"ל מתחילין עד מנחה קטנה. ולפי דעת הרי"ף וה"ר יונה ז"ל מסתפרין מתחלת שעה ז' ולמעלה. ולדברי הכל אם התחילו אפי' לאחר מנחה קטנה אין מפסיקין. ולכתחלה אמאי לא שמא ישבר הזוג, י"מ שהזוגות שלהן היו שני סכינים בחתיכה אחד ואסור אבל זוגות שלנו שהסכינים מחוברים במסמר ונוח לתקן במהרה מותר. וי"מ דווקא כשאין לספר אלא זוג א' אבל יש לו זוגות אחרים מותר. והתחלת תספורת משיניח הסודר לקבל השער הנגזז. והתחלת מרחץ משיסיר הסודר מעל ראשו, והרמב"ם ז"ל אומר בגד הסמוך לבשרו. והתחל' בורסקי פרש"י ז"ל משיקשור בתי זרועותיו מאחוריו בין כתפיו שלא יפלו על ידיו וי"א משיניחו סודר לפניהם שלא יתלכלכו וקושרין אותו על הצואר כדי שלא יפול. והתחלת אכילה לבני א"י משיטול ידיו ולבני בבל משיתיר חגורו שהם קושרים חגורתם. בדוחק מפני הצנה שיש שם ולא יוכלו לאכול עד שיתירו חגורתם. והתחלת דין משיתעטפו הדיינין שהן מתעטפי' מפני השכינה העומדת עליהם. ואם כבר דנו דין אחר הויא התחלה משיתחילו בעלי הדין לסדר טענותיהם. ומי ששכח ולא התפלל מנחה או שטעה בה תמצא כל דינם בהלכות תפלה: וזה סדר תפלת מנחה אומר אשרי וקדיש זוטא. וי"א שאין לומר תהלה לדוד במנחה עד שישלימו לבא עשרה כדי שיאמר עליו קדיש של תפלת המנחה. ומתפללין י"ח בלחש ואח"כ חוזר התפלה ש"ץ בקול רם כדי להוציא מי שאינו בקי: כתב הר"ש ז"ל וש"ץ הנכנס לב"הכ ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיב' ומתפלל בקול רם והוא אינו צריך לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו [עי' ד' כד:] כיון דע"י הדחק הוא עושה אין בזה משום קטני אמנה: וצבור שנתאחרו ולא התפללו ואין שהות ביום להתפלל הצבור בלחש ולירד ש"צ לפני התיב' אע"פ שאסור לבא לידי כך אפ"ה יוצאין הצבור ידי חובתן בתפלת ש"ץ וצריכין הצבור לעמוד על רגליהם אחריו בשעה שהוא יורד מראש התפלה ועד סופה כאדם שמתפלל לעצמו ואין מפסיקין ואין משיחין ועונין קדושה וגומרין תפלתן עמו ואחר כך נופלין על פניהם ואומרים תחנה ואח"כ קדיש שלם.
